שלוסמן נ' עופר אחזקת אוניות בע"מ

פסק דין

מה היה מעמדו של התובע בנתבעת, בהתאם להסכמים הקיבוציים אשר חלו על יחסי הצדדים – האם עובד קבוע כטענת התובע, או שמא עובד זמני, כטענת הנתבעת?

רקע עובדתי

התובע הועסק בנתבעת כקצין מכונה.

בהתאם לנספח ח' לכתב ההגנה המתוקן, שלא היה במחלוקת, הועסק התובע בנתבעת מספר חודשים בשנת 1984 ולאחר מכן, הועסק החל מיום 10.12.2003 ועד ליום 10.9.2009 כאשר בתוך תקופה זו, היו מספר הפסקות עבודה, האחת לשבועות ספורים והאחרות לתקופות של כ-10-11 חודשים.

ממאי 2007 ועד סיום עבודתו, לא היתה כל הפסקה ברציפות עבודתו של התובע בנתבעת.

תקופת עבודתו האמורה של התובע, כללה תקופת הפלגה ולאחריה חופשה בתשלום על היבשה, לתקופה שמשכה נגזר מתקופת ההפלגה (סע' 5 לתצהיר גבע, מטעם הנתבעת, שלא נסתר).

בתחילת כל הפלגה, קיבל התובע "כתב מינוי" לצורך אותה הפלגה (להלן - SIGN-ON). בפועל, ההפלגות ארכו בין חודש לבין 6.5 חודשים (ראה נספח ה' לתצהיר גבע).

ההפלגה האחרונה של התובע החלה ביום 18.1.2009 והסתיימה ביום 1.6.2009. לאחר מכן שולמו לו דמי חופשה עד ליום 10.9.09 וממועד זה ואילך, לא זומן עוד לעבודה בנתבעת.

ההליך שהתקיים בפנינו

תחילתו של ההליך בעתירת התובע לקבוע את מעמדו כ"קצין מכונה משמרת קבוע" בנתבעת. בתובענה המקורית שהגיש התובע, טען כי לפי ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, משחלפו 24 חודשים מאז תחילת העסקתו בנתבעת, יש לראותו כעובד קבוע. עוד טען כי סירוב הנתבעת לראות בו ככזה, גורם לו "נזקים בלתי הפיכים".

לאחר חידוד טענות התביעה במסגרת הדיון הראשון (29.3.11), נתקבלה החלטה ולפיה: "כתב התביעה יתוקן באופן שהסעד הנתבע בו יהיה קביעת מעמדו של התובע נכון לספטמבר 2009, כעובד קבוע בנתבעת ובהתאם קביעה כי הפסקת עבודתו הינה פיטורין וכפועל יוצא, חובת הנתבעת ליתן בידו מכתב פיטורים".

לאחר דיון נוסף, שהתקיים ביום 29.5.11, בניסיון לסיים התיק בהסכמה, ומשניסיון זה לא צלח, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן (15.8.11) בו פירט את הסעד אשר ביקש בתביעתו המקורית והוסיף לו סעדים כספיים בסך העולה על 10,000,000 ₪. בהחלטה מיום 9.11.11, התקבלה בקשת הנתבעת למחיקת סעיפים מכתב התביעה המתוקן, ובכלל זה נמחקו הסעדים להפרשי שכר, שנטענו ללא פירוט וללא תשתית מספקת.

בהחלטה מיום 13.2.12 נקבע כי על התובע חלה חובת תשלום אגרה בגין התביעה לדמי הודעה מוקדמת. בהודעתו מיום 4.3.12 טען התובע כי מלכתחילה לא התכוון לבקש כל סעד כספי בתביעתו ובהתאם להודעה נוספת שהגיש, נקבע דיון מוקדם נוסף ליום 20.5.12. באותו דיון הודיע התובע כי אין הוא מבקש כל סעד כספי ולכן חזר התיק לנקודת ההתחלה והיא - שאלת מעמדו של התובע בנתבעת, עובר למועד הפסקת עבודתו. בהתאם, נדרש התובע להגיש לתיק בית הדין בתוך 30 ימים את המסמכים עליהם הוא מבקש להסתמך וכן להודיע מי הם עדיו בתיק. מיד לאחר ההחלטה, ובאותו דיון, הודיע התובע שאין הוא מבקש להסתמך על מסמכים נוספים, מעבר לאלו שהוגשו על ידו בהליך, וכי אין הוא מבקש לזמן עדים מטעמו. בהתאם, נקבעו מועדים להגשת תצהירי הנתבעת ולהוכחות.

בדיון הוכחות שהתקיים ביום 24.10.12, העידו מטעם הנתבעת רב חובל מר שמעון יונה וכן מר ניר גבע, מנהל אגף צוות. העדים מסרו עדויותיהם בתצהירי עדות ראשית, ונחקרו על ידי התובע בחקירה נגדית.

התובע עצמו לא העיד כלל בהליך, נוכח טענתו כי הוא מבסס התביעה על ההסכמים הקיבוציים והמסמכים שהגיש (עמ' 12, ש' 3 ואילך).

הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

בסיכומיו פירט התובע 11 פלוגתאות, אשר לטענתו עומדות לדיון בתיק דנן. מיד נאמר כי אין לטענתו זו כל בסיס. כאמור לעיל, התובע עתר מלכתחילה ולאחר בקשות ותיקונים חזר לנקודת המוצא ולפיה הסעד המבוקש הוא להכריע בשאלת מעמדו בנתבעת וכפועל יוצא בשאלה האם לא חודשה העסקתו (ככל שיקבע שהיה עובד זמני), שמא פוטר מעבודתו (ככל שיקבע שהיה עובד קבוע). נרחיב עוד בנושא, בסע' 15-17 להלן.

באשר לפלוגתא שלעיל, טוען התובע כי עבד מעל 3 שנים ולכן יש לראות בו כעובד קבוע.